הניסיון של אודלי-ה פיטוסי בעולם העבודה התחיל עם לא מעט דחיות. מאחורי כל עבודה שהגיעה אליה בתחילת דרכה- הרצאות לבנות שירות, הובלת קבוצות מנהיגות בבית איזי שפירא וטיפול באמנות בכפר לילדים ונוער עם מורכבות משפחתית - היו מאות דחיות של מעסיקים שראו רק את כיסא הגלגלים ולא את האדם שעליו. לפעמים הייתה משמיטה את כיסא הגלגלים בקורות החיים רק כדי להגיע לראיון ולפעמים הייתה מציעה את עצמה בתעריף נמוך רק כדי שיקבלו אותה. עד שאמרה די. יש לה ב"ה יכולות וכישורים ואין סיבה שתמעיט בערך העצמי שלה.
כיום היא מנהלת מקצועית בעמותת "שמחה לילד" לקידום והכללה בקהילה של משתתפים עם מוגבלות או מחלה כרונית משמעותית, משמשת כחברת הנהלה ומופקדת על כל התוכן והליווי הפסיכו-חברתי של כלל העמותה. "גם כאן מבחינתי זה היה לצאת מאזור האוטומט, ממקום שמרגיש שצריך להוכיח שהנה אני מצליחה בעולם שאינו נוגע למוגבלויות. למדתי להבין שכבר סימנתי את ה v שלי והצלחתי לשכנע את עצמי שלא התקבלתי לעבודה רק כי זה מקום שמסתכל למשתתפים עם מוגבלות מעבר לגובה הכסא ישירות לגובה העיניים. אלא כי אני מעולה ויודעת לעשות את העבודה".
העבודה היא ב-¾ משרה, כי לאודלי-ה יש עוד מחויבויות רפואיות ובעיקר עיסוקים חברתיים. לפני יותר משנה נבחרה לייצג את ישראל בוועדה המומחים באו"ם ליישום האמנה בדבר זכויות אנשים עם מוגבלות- הCRPD, שם היא מתעלת את הידע שלה וניסיונה כדי להביא לשינוי חברתי עולמי ביחס לזכויות לאנשים עם מוגבלות. "מגולם בנו פוטנציאל עצום," אומרת אודלי-ה, "המוגבלות היא כלי נוסף ואפקטיבי שאיתו אנחנו באים לעבודה." מהמעסיקים היא מבקשת לא להסיק מסקנות לבד לגבי היכולות. "תסמכו עלינו שחשבנו טוב-טוב לפני שהצענו את עצמנו לעבודה. זה אומר שעברנו בהצלחה יתרה את הראיון הכי קשוח, שלנו."