זה לא סוד שבכל הנוגע להגדרות ולמילים שבהן משתמשים בהתייחסות לאוכלוסיות וקהילות, המינוחים משתנים מפעם לפעם בהתאם לרוח הזמן, ומונח שרלוונטי ומקובל בתקופה מסוימת נתפס אחרת בהתאם לשיח החברתי, הפוליטי והאקדמי ולפי כללי התקינות הפוליטית המשתנים. כן, זה עשוי אפילו להיות מבלבל לפעמים…
בהתייחס לתעסוקה של אנשים עם מוגבלות אנו שומעים לא פעם את הביטוי - תעסוקה לבעלי מוגבלויות או תעסוקה לנכים - והיינו שמחים לעשות סדר בעניין.
המונח "בעל מוגבלות", לדוגמה, היה רווח בעבר אך כיום הוא לא מקובל בטענה שהאדם לא רכש את המוגבלות או מחזיק עליה בעלות כמו בעל בית או בעל רכב.
המונח "אנשים עם צרכים מיוחדים" רווח גם כיום, אך מבקריו טוענים שלאנשים אלה יש צרכים כמו כל אחד אחר ולכן עצם השימווש במונח לא משרת את טובת הקהילה והכללה של אנשים עם מוגבלות כאנשים שווי זכויות.
גם המונח "נכה" נתפס לעתים כפוגעני, אך ישנם כאלה שאין להם בעיה להגדיר עצמם כנכים ואפילו כמוגבלים, אם מתוך אדישות לתכתיבי התקינות הפוליטית ואם מתוך התרסה מכוונת כלפיהם (בארה"ב ניתן לראות לא מעט אנשים עם מוגבלות המזדהים כ-crippled הפוגעני).
כיום מקובל להשתמש במונח אנשים עם מוגבלות מתוך ההבנה שאנו קודם כל מתייחסים לאנשים ורק אחר כך למכלול הלקויות הפיזיות, הנפשיות או החושיות שיש להם.
כשזה מגיע לתעסוקה חשוב במיוחד להתמקד במינוחים הנכונים כיוון שחשוב לקבע ולהפיץ את ההבנה שאדם עם מוגבלות הוא בראש ובראשונה אדם - אדם עם כישורים, יכולות, תארים, הישגים, יתרונות (וגם חסרונות); אדם שיכול וצריך להשתלב בכל עבודה ובכך לתרום מעצמו לעצמו ולחברה.
הבחירה במונח הנכון חשובה כדי לעודד שינוי תפיסות וניפוץ סטיגמות בקרב מעסיקים, עובדים, מנהלים ובקרב החברה בכלל, שלא יחששו להציע משרות והצעות עבודה לאנשים עם מוגבלויות. זאת מתוך הבנה שגיוון תעסוקתי והכללה של כל פלחי האוכלוסיה יעשו רק טוב לעובדים, לעסקים, לכלכלה ולחברה.